רול סושי סלמון אפוי

ואט סאנג, ציפינו ממך ליותר בטעמים, אבל האווירה מנצחת. הגענו להעביר ערב בואט סאנג. המנות: הגיוזות- שלמות. הזמנו פעמיים. הניגירי מעולה, הזמנו פעמיים. סושי עטוף במלפפון, אכלנו כזאת יותר טעימה באיזאקיות אחרות. הסושי באופן כללי היה נחמד, לא עלה לגבהים. מנה של סושי מטוגן, בדיעבר הינו מוותרות. חוויה טובה בסך הכל. אבל ציפינו ליותר.

בחרנו לשבת על הבר – החלטה שהגדירה את החוויה כולה. לאורך כל הארוחה, סושי הוכן ישירות מולנו בדיוק רגוע. הצפייה בשפים עובדים – שליטתם בסכין, התזמון שלהם וחסכנות התנועה – הוסיפה רובד שקט אך עוצמתי לארוחה. החלל עצמו מושך אותך פנימה באופן מיידי. העיצוב מאופק אך מכוון: תאורה חמה, קווים נקיים, ופריסה ששומרת את המיקוד על המלאכה במקום להסיט ממנה את תשומת הלב. שום דבר לא מרגיש מעוצב יתר על המידה. הבר הופך לבמה, והאוכל הוא ללא ספק האירוע המרכזי. בסך הכל, החוויה הייתה מצוינת, אם כי לא נטולת כמה מעידות. ה-nigiri היו ללא ספק גולת הכותרת – מבוצעים ללא רבב, מאוזנים ובטוחים. כל יחידה כיבדה את יחס האורז לדג, הטמפרטורה והתיבול. בין המנות הבולטות היו nigiri בציפויקוויארואחר עםכבד אווז, שניהם מפנקים אך מאופקים בחוכמה, לעולם לא גולשים לעודף. ה-gyoza היו יוצאי דופן. פריכים, עסיסיים ומספקים מאוד – עד כדי כך שהזמנו אותם פעמיים. טונה כחולת סנפיר מופיעה לאורך כל התפריט בהכנות מרובות, ובצדק. היא טרייה, נקייה, ומטופלת היטב באופן עקבי, ומשמשת עמוד שדרה חזק לתפריט ומציגה את הביטחון הטכני של המטבח. לא הכל פגע בול. ה-pumpkin roll עם סלמון אפוי הרגיש כבד מדי ולא מתואם עם הגישה המדויקת והעדינה של התפריט. אחת ההפתעות הנעימות יותר הייתה השימוש ב-מבער. טכניקה שלעיתים קרובות מותירה עשן אגרסיבי ומשתלט טופלה כאן באיפוק. הלהבה שיפרה את המרקם והארומה מבלי להשתלט על הדג – פרט המעיד על ניסיון ושליטה. בר סושי מעודן עם תחושה חזקה של טכניקה, שפת עיצוב ברורה, ורגעים רבים המשקפים אומנות רצינית – גם אם כמה בחירות מרגישות פחות מתואמות.